דיוני שכל
הפודקאסט הכי חופר בארץ
אורי הוא הוא חוקר אורח בטכניון בתחום הכלכלה ההתנהגותית. הוא התחיל את דרכו האקדמית עם שני תארים ראשונים בכלכלה ובהנדסת תעשיה וניהול, ולאחר ניסיון קצר להשתלב בתעשיה, חזר ועשה תואר שני בכלכלה התנהגותית בטכניון, בהנחייתו של פרופסור עידו ערב. אורי התאהב בתחום המחקר הזה, והחליט להמשיך באקדמיה ולעשות דוקטורט. לאחרונה הוא סיים פוסט-דוקטורט אצל פרופסור דן אריאלי, באוניברסיטת דיוק שבצפון קרוליינה.
לאורך שנותיו באקדמיה אורי תיכנן והוציא לפועל מחקרים רבים בתחום הכלכלה ההתנהגותית, עליהם הוא מספר בפרק הזה. התחלנו את השיחה עם רקע, היסטוריה והגדרת התחום של כלכלה התנהגותית, ותת התחום הספציפי של תיכון מנגנונים, בו אורי מתמקד. משם עברנו לסיפור על מחקרים מרתקים, בהם ניסו לחזות התנהגות כלכלית של אנשים. בהמשך השיחה אורי סיפר לי על פרויקטים שהוא מבצע עבור משרד האוצר, בניהולו של דן אריאלי, ביניהם תוכניות להפחתת העומס בכבישים, הפחתת השימוש בכסף מזומן ועוד. לסיום, נשמע על תגליות חדשות ומפתיעות לגבי קבלת החלטות של שופטים, וגם של רווקים ורווקות בערבי ספיד דייטינג.
טום הוא האיש מאחורי האתר ועמוד הפייסבוק "כלכלה קלה", בהם הוא שם לעצמו למטרה להנגיש נושאים כלכליים חשובים לקהל הרחב. את השכלתו בכלכלה הוא רכש באוניברסיטה הפתוחה.
בשיחתנו, דיברנו על הקשר החשוב בין כלכלה לחינוך, איך עושים את זה במדינות אחרות בעולם, ואיפה עומדת ישראל. הרשנו לעצמנו, כמתבקש, לגלוש בנדיבות לפוליטיקה ולנושאים קשורים. לבסוף, לבקשתי טום גם נתן את דעתו על המפלגות השונות שמתמודדות בבחירות הקרובות לכנסת.
נושא הפרק הוא נושא לא פשוט - שינוי האקלים. הסיבה שהוא לא פשוט היא שיוני הוא מה שמכנים "ספקן אקלים", שמטיל ספק בכמות ההשפעה שיש לאנושות על האקלים, ועצם ההתארחות שלו פה בפודקאסט היא כנראה דבר שנוי במחלוקת. אז איך הגענו לפה? בסוף חודש מאי האחרון, פירסמו ניר חסון וצפריר רינת מאמר ב"הארץ" בשם "משבר האקלים הוא לא תיאוריה אלא מציאות. הנה ההוכחות". בתגובה למאמר הזה, יוני כתב מספר פוסטים בנושא, תחת ההאשטאג #איך_נהייתי_ספקן, בהם הוא מתאר ב-8 חלקים את הכשלים, לדבריו, במאמר של חסון ורינת, תוך צירוף של מקורות וגרפים. אנחנו מנהלים את השיחה הזאת יום אחרי דיבייט שיוני השתתף בו, מול פרופ׳ דני רבינוביץ׳, שבין השאר כיהן במגוון תפקידים ניהוליים בגרינפיס. בית עלמא, המקום שאירח את הדיבייט, קיבל לא מעט פניות בנוגע לעצם הקיום שלו, מאנשים שטוענים שאין לתת במה לדעות כמו של יוני. משווים אותו למתנגדי חיסונים ואפילו ל-flat earthers - אנשים שמאמינים שכדור הארץ שטוח. אני ויוני מדברים קצת על הנושא הזה בשיחה עצמה, אבל אני רוצה להסביר קצת מדוע אני חושב שמדובר בהשוואות שווא. בראש ובראשונה מה שמאפיין בעייני את ספקנותם של קבוצות כגון מתנגדי חיסונים ו-flat earthers הוא החשיבה הקונספירטיבית. מהשיחה שלי עם יוני, ומהקריאה של הפוסטים וכתבת התגובה שהוא כתב ב"הארץ", זה מאוד רחוק מאיפה שהוא נמצא. הוא לא מאמין שיש קונספירציה גדולה שמטרתה לגרום לכולנו להאמין במשהו לא נכון, וגם לא ממש מטיל ספק באמינותם של החוקרים השונים, אלא יותר קובל על הפרשנות של המספרים במחקרים השונים. מעל הכל, הוא פתוח לשיחה ולדיון מתורבתים, כפי שהוא הוכיח בדיבייט ובפרק הנוכחי. מעבר לנושא שינוי האקלים, יש לו המון דברים חכמים להגיד על אנרגיה חלופית, על נושאים אחרים של איכות הסביבה ועל הכלכלה העולמית. אני מצידי השתדלתי לאתגר את יוני כמה שהצלחתי על נושא שינוי האקלים. חקרתי את הנושא והבאתי מספר נקודות שעוד לא ראיתי שאיתגרו אותו מולן, בטח שלא בדיבייט.
אז מאזינים יקרים, אם אתם חושבים שטעיתי, שהייתי עדין מידי, או אם אתם רוצים להציע אורח שיביא את הצד השני של הסיפור הזה, זה הזמן שלכם - תכתבו לי בפייסבוק, תגיבו, אני אשמח לשמוע מה יש לכם להגיד. עד אז, אני מקווה שתהנו מהשיחה שלי עם יוני, אני יודע שלי היה כיף מאוד.
שי הוא האיש מאחורי העמוד והבלוג "רדיקל חופשי" - בלוג ספקני על מדע, טכנולוגיה ומדיניות.
הוא מנהל את מרכז ביו ירושלים, לפיתוח עסקי של תעשיית מדעי החיים בעיר. לפני כן הוא לקח חלק בתוכנית "ממשק" של האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה, אשר מציבה חוקרים ומדענים כיועצים מדעיים במשרדי המדינה. את הדוקטורט שלו בביולוגיה מולקולרית הוא קיבל ממכון ויצמן.
שי ואני דיברנו על המסלול שלו, עבודתו במשרד הכלכלה ובמרכז ביו ירושלים, על פעילותו בתחום ההסברה של הנדסה גנטית, ועל החשיבות של כל אלו. דיברנו על שניים מהרעיונות המקוריים ששי העלה לאחרונה בבלוג שלו: הראשון - על הקשרים בין האקדמיה לתעשיה, והיתרונות והחסרונות של העמקת הקשר הזה וטישטוש הגבול; והרעיון שני - לגבי אירגוני הסביבה לדורותיהם, על הבעיות בגישה הנוכחית שלהם, והצעה לגישה חדשה להתמודדות עם האתגרים הסביבתיים שעומדים בפנינו. לקינוח, דיברנו קצת על קנאביס וסרטן, כי למה לא?
אתם מוזמנים לעקוב אחרי "רדיקל חופשי" בפייסבוק, כדי להתעדכן בהגיגים של שי על הנושאים האלו ואחרים.
עידן הוא פעיל ואחד ממייסדי תנועת חופש לכולנו, הפועלת לקידום ערכי חופש הפרט והשוק החופשי בישראל. הוא כותב עצמאי של פוסטים ומאמרים על הנושאים האלו, הוא סטודנט לכלכלה והיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, וגם עובד ככלכלן במשרד ליעוץ אסטרטגי. כל זה, והוא רק בן 24.
אנחנו דיברנו על הגבולות המוסריים של הליברליזם. על שכר המינימום, על מערכות הבריאות והחינוך הממלכתיות, על זכויות ילדים במדינה בלי התערבות ממשלתית, וגם - האם לעיתים זה מוסרי לכפות ליבלרליזם על חברות אחרות?
היה לי מרתק מאוד, ואני בטוח שיהיה גם לכם. אם אתם עוד לא עוקבים אחרי עידן בפייסבוק, רוצו ועשו זאת עכשיו, ואם הפעילות שלו חשובה לכם, תשקלו לתרום לו בפטראון. אני אצרף לינקים להכל כמובן, וכן מקורות לכל מיני דוגמאות שעלו במהלך הפרק.
רפאל הוא ליברל קלאסי, חובב מושבע של ג'ון לוק, והיה חבר ב-"מפלגה הליברלית החדשה". הוא פיזיקאי במקצועו, וב-2012 הוא חזר מארבע שנים בארה"ב, שם עשה פוסט דוקטורט באוניברסיטת פנסילבניה. כיום חבר סגל באוניבריסטת אריאל, שם הוא עוסק במחקר של ביו-אלקטרומגנטיות. בנוסף - יש לו תשעה ילדים!
מאז שהשיחה הזאת התקיימה, החליטה המפלגה שלא להגיש את רשימתה לכנסת ה-22. בכל אופן, עיקר הדיון היה יותר פילוסופי, על העמדות הפוליטיות והערכיות של רפאל, אז השיחה עדיין מאוד רלוונטית ומעניינת, ויש עידכון עם תגובתו לפרישה בסוף הפרק.
אנחנו דיברנו על ההבדל בין המפלגה הליברלית החדשה לגלגולה הקודם - מפלגת זהות, על נישואי חד מיניים, הפרדת דת ממדינה, משעלי עם ודמוקרטיה ישירה. בהמשך הקדשנו חלק נכבד מהשיחה להבדלים בדעות שלנו לגבי המצב המדיני, מה שהופך את הפרק הזה ל"להבין את הימין ג'" בעצם. המשכנו בדיון יותר עקרוני על תחום האחריות של המדינה, וגבולות המוסר של הליברליזם, וסיימנו בדיון קצר על הליגליזציה של קנאביס והמטרות שחברי מפלגתו היו רוצים לקדם.
בפרק הזה אני שוב מארח את טום קרגנבילד הנפלא מהעמוד "כלכלה קלה". טום מספר לנו על כל מיני השלכות כלכליות של וירוס הקורונה, בארץ ובעולם, וגם שופך אור על עוד המון נושאים אחרים שקשורים לוירוס. אם איכשהו אתם עוד לא עוקבים אחרי כלכלה קלה בפייסבוק, רוצו ועשו זאת עכשיו. כמו כל עסק טוב, טום מיהר להסתגל למצב ומעלה המון פוסטים חכמים שקשורים לכלכלה ולוירוס, ובחלקם נגענו כבר בפרק הזה.
לפני כשנה דיברתי עם שחר לראשונה, וחפרנו בעומק ההבדלים ביננו, ששמים אותי על צד שמאל ואותו על צד ימין של המפה הפוליטית בארץ.
הפעם הצטרף אלינו גם זוהר, והשיחה שלנו התמקדה בשני נושאים כלליים. הראשון שייך לתחום שאני קורא לו "גבולות הגזרה של הליברליזם", משמע איפה עובר הגבול בין חירויות הפרט לזכויות בסיסיות אחרות של אזרחים. הנושא השני הוא מערכת המשפט, הקונפליקטים שלה עם הרשויות האחרות, ועל הפרדת רשויות בכלל. שחר וזוהר בקיאים הרבה יותר ממני בהיסטוריה וכן באקטואליה סביב הנושא הזה, וזה בהחלט ניכר בחלק הזה של השיחה. אם יש לכם המלצה על מקור בר סמכא שאני יכול לראיין בנושא אשמח לשמוע על כך. כפי שנציין במהלך הפרק, בפודאקסט "משחק מילים" יש כמה פרקים שעוסקים במערכת המשפט, מכמה זוויות שונות, אז מי שמעוניין להרחיב בנושא מאוד מומלץ לשמוע את הפרקים האלו.
בפרק הזה אני מציג את חלק ב' של השיחה שלי עם ערן ניסן, סמנכ"ל תנועת "מחזקים", והוא עוסק במתח שבין שמאל וימין כלכלי. את חלק א' של השיחה, על הנושא המדיני, תמצאו בפרק הקודם.
בחלק הזה ערן ואני דיברנו על ההבדלים בגישה הכלכלית שלנו, בתור שני אנשי שמאל מדיני, כאשר אני לוקח את הצד של הימין הכלכלי. התמקדנו בעיקר בתחום של מערכת החינוך - ציבורית אל מול פרטית, שיטת הוואוצ'רים, וכל הדברים הטובים האלה.
הפניות:
איל הוא כותב הספר "גשרי הכלכלה" אשר ראה אור לאחרונה בהוצאת "מטר". הספר עוסק בהזדמנויות החדשות שצצו בישראל ובמזרח התיכון בשנים האחרונות, בזכות התמריצים לקשרים כלכליים בין מדינות האיזור. "הסכמי אברהם" עם איחוד האמירויות ובחריין מוצגים כדוגמה מובהקת למגמה הזאת.
איל הוא בוגר מסלול חבצלות של אגף המודיעין. יש לו תואר ראשון בכלכלה ובלימודי המזרח התיכון מאוניברסיטת חיפה, ותואר שני בכלכלה מהאוניברסיטה העברית. הוא אף התנסה כמגשר בסכסוכים אזרחיים. כיום איל עובד בחברת מקינזי, אחת החברות המובילות בעולם לייעוץ אסטרטגי.
בשיחתנו איל מספר לי על מה הביא אותו לכתוב את הספר, ועל למה בחר במילים "גשרי כלכלה" במקום, לדוגמה לדבר על "שלום כלכלי". אנחנו דנים בכל מיני נושאים מהספר, ובין השאר בחזון של איל לאיך יראה העתיד הכלכלי במזרח התיכון. אנו גם נוגעים, כמתבקש, בהתנגדויות האפשריות לגישה הזאת.
אם נהנתם מהפרק הזה, בוודאי תהנו לקרוא את הספר "גשרי הכלכלה" - זו קריאה נעימה, מחכימה ומומלצת ביותר.
הפניות:
