דיוני שכל
הפודקאסט הכי חופר בארץ
לי הוא פעיל ופרשן פוליטי, מנהל העמוד "פוליטיק לי".
בשלב מסוים הוא זכה בכבוד המפוקפק של חסימת העמוד שלו בתוך ישראל, בצו בית משפט, שהתקבל לאחר עתירה של מפלגת הליכוד.
אני עוקב אחרי לי כבר מספר שנים, וחושב שהביקורת שלו על נתניהו היא שונה, עניינית, והרבה יותר אפקטיבית ממה שרובנו רגילים לשמוע ביום-יום.
לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", נתקלתי במספר פוסטים של לי שמבקרים בצורה חריפה את המחאה נגד הרפורמה המשפטית שהיתה בארץ לאורך השנה האחרונה, והדבר דירבן אותי להציע לו להיפגש ולשוחח, ולהבין איפה בדיוק אני והוא רואים את הדברים אחרת.
אמיר הוא רופא, ראומטולוג, מנהל היחידה לראומטולוגיה בבי"ח העמק בעפולה. הוא למד רפואה באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע, ואת הסטאז' וההתמחות ברפואה פנימית הוא עשה בבית החולים בילינסון.
אמיר בא לדבר איתי על מחאת הרופאים - "החלוקים הלבנים" - סביב הרפורמה המשפטית. אמיר מסביר לי למה רופאים, מעצם עבודתם המקצועית, לא יכולים לשבת בחיבוק ידיים כאשר החוקים שהממשלה רוצה להעביר עומדים על הפרק, ואנחנו מרחיבים את השיח סביב הנושא הזה.
חזרנו! אחרי כמעט שנה של דממת אלחוט, אני פה כדי לצלול ישר לעניינים הבוערים, בעיקר סביב המצב הפוליטי. עם פורמט טיפ טיפה אחר, אני מקווה להתחיל להעלות פרקים בתדירות גבוהה וסמוך למועד ההקלטה.
אני מתחיל את המסע המחודש בשיחה עם ליאור בשן.
ליאור הוא אקטיביסט כל חייו. לפני 7 שנים עבר הסבה משוק ההון והייטק לחינוך, וכיום הוא מלמד היסטוריה ואזרחות בחטיבת ביניים.
בחודשים האחרונים הוא ממובילי המחאה ברעננה נגד ההפיכה המשטרית, וסביב הנושא הזה אנחנו משוחחים באופן חופשי.
אילן הוא עיתונאי, משורר וקולנוען. במהלך 40 שנות קריירה כתב וערך בין היתר ב"ידיעות אחרונות", "מעריב", "להיטון", "לאישה", "הפטיש" ו-"אנשים".
לאחרונה הוא הוציא ספר בשם מִלְחֶמֶתָרְבּוּת, בהוצאת "אפיק", וזהו ספר שמאגד 20 ראיונות נדירים שערך אילן מתחילת שנות ה־80 ועד היום, עם דמויות חשובות ומשמעותיות מתוך התרבות המזרחית בישראל. בין המרואיינים תמצאו את זוהר ארגוב, אביהו מדינה, שלמה בר, מרגול, ועוד רבים אחרים.
כך כתוב אודות הספר בתמסיר שנשלח אלי: "ראיונות אלו מהווים תשתית פסיפסית תיעודית ראשונית מסוגה, הפורשת את היריעה העצומה שהיא התרבות המזרחית בישראל, בעידן הפרה־היסטורי שלה."; וגם: "(זהו) ספר על אודות מלחמת יחידים בודדים (...) כנגד מנגנוני דיכוי ממוסדים ויעילים, שעשו הכול כדי לצמצם למינימום את נוכחותה והשפעתה של התרבות ה'מזרחית' על התרבות ה'ישראלית'".
לתפיסתי, בין הראיונות שבספר קיים נרטיב מסוים. לאורך השיחה עם אילן, ותוך שהוא מספר לי על הספר ותהליך הכתיבה שלו, אני מנסה לאתגר את הנרטיב הזה. אני משתדל לעשות זאת עד כמה שאפשר מבלי להביע דעה ממשית לגבי נכונות הנרטיב. אני חושב שנושא "השסע העדתי" מסתתר בכל מיני פינות בחיינו כישראלים. עבור חלקנו הוא לרוב בלתי נראה ואנו מעדיפים לשכוח ממנו, וחלקנו חווים אותו בכל יום ויום. מה שקובע באיזה צד של הסקאלה הזאת אנחנו נמצאים הוא לעיתים קרובות הסביבה שלנו, והנרטיב איתו גדלנו.
באיזה צד של הסקאלה שלא תהיו, אני מקווה שהפרק הזה יאתגר קצת את החשיבה שלכם על הנושא. אשמח כמובן לשמוע את דעתכם בעמוד הפייסבוק של הפודקאסט.
הפניות:
אור חי הוא מיסטיקן, מלווה רוחני, מורה לעבודת צללים ומנחה לפסיכודרמה.
בשיחה שלנו אנחנו מנסים להיכנס אל תוך כל אחד מהמושגים האלו ולהסביר אותו. אור מנסה ליצור גשר בין תפיסת העולם שלי, כרציונליסט ספקן, לבין עולם המושגים הזה, כך שאפילו אני אוכל לחיות איתו בשלום.
אני חייב להגיד שהוא עשה עבודה ממש מרשימה, כפי שתיווכחו במהלך הפרק, והשיחה הזאת בהחלט השאירה עלי חותם. מאזינים ותיקים ודאי יודעים כבר שאני אוהב שגורמים לי לשנות את דעתי, ולו בקצת.
אור לא מהסס לגעת בצדדים האפלים של העיסוק במיסטיקה, בינהם הקיום של שרלטנים, כתות, איבוד אחיזה במציאות ועוד. אנחנו מדברים על כל אלו ועל נושאים רבים אחרים.
איל הוא כותב הספר "גשרי הכלכלה" אשר ראה אור לאחרונה בהוצאת "מטר". הספר עוסק בהזדמנויות החדשות שצצו בישראל ובמזרח התיכון בשנים האחרונות, בזכות התמריצים לקשרים כלכליים בין מדינות האיזור. "הסכמי אברהם" עם איחוד האמירויות ובחריין מוצגים כדוגמה מובהקת למגמה הזאת.
איל הוא בוגר מסלול חבצלות של אגף המודיעין. יש לו תואר ראשון בכלכלה ובלימודי המזרח התיכון מאוניברסיטת חיפה, ותואר שני בכלכלה מהאוניברסיטה העברית. הוא אף התנסה כמגשר בסכסוכים אזרחיים. כיום איל עובד בחברת מקינזי, אחת החברות המובילות בעולם לייעוץ אסטרטגי.
בשיחתנו איל מספר לי על מה הביא אותו לכתוב את הספר, ועל למה בחר במילים "גשרי כלכלה" במקום, לדוגמה לדבר על "שלום כלכלי". אנחנו דנים בכל מיני נושאים מהספר, ובין השאר בחזון של איל לאיך יראה העתיד הכלכלי במזרח התיכון. אנו גם נוגעים, כמתבקש, בהתנגדויות האפשריות לגישה הזאת.
אם נהנתם מהפרק הזה, בוודאי תהנו לקרוא את הספר "גשרי הכלכלה" - זו קריאה נעימה, מחכימה ומומלצת ביותר.
הפניות:
אופיר הוא מנכ"ל חברת מוצרי הצריכה פרוקטר אנד גמבל בישראל.
לפני שלוש שנים הוא כתב את ספר הניהול הראשון בעולם לילדים - "ממלכת יוריקה". את ההשראה לספר קיבל אופיר משיחות שניהל עם ביתו, במטרה להקנות לה כלים להתמודדות עם דילמות, חשיבה מחוץ לקופסה, וכל מיני בעיות שנתקלים בהן בעולם האמיתי. אנחנו משוחחים לרגל צאת הספר השלישי והאחרון בסדרה.
בשיחתנו אופיר ואני דנים בסיבות שהביאו אותו לכתיבת הספרים, על המוטיבים והדמויות בספרים, ועל איך אדם בתפקיד מנכ"ל של חברה גדולה מוצא זמן לדברים כאלו. שוחחנו גם על חלק מהבעיות במערכת החינוך בארץ, על איך לטפח כישורים ותחביבים של ילדים, ואיך "למתוח" אותם (בצורה בריאה כמובן) כדי להכין אותם לעולם האמיתי.
אייל לומד על "חכמת הקבלה" על בסיס יומיומי כבר 12 שנים. הוא עושה זאת דרך עמותה בשם "קבלה לעם".
הזמנתי את אייל להתארח כאן כדי לספר לכם ולי על הקבלה. אני חייב לציין שלפני השיחה הזאת לא ידעתי כמעט כלום על הנושא הזה, וניסיתי להגיע בראש פתוח - כמה שאפשר עבור אתאיסט סקפטי כמוני.
לא באתי במטרה להתווכח, אלא במטרה לדבר, להקשיב, להסתקרן ואולי להגיע לכמה הבנות משני הצדדים. אני חושב שהצלחנו לנהל שיח מאוד נעים ומכבד, והצלחתי להעלות לפחות חלק מהסייגים שלי מצורת החשיבה המאפיינת את הקבלה, באופן שמשאיר למאזין את המקום להחליט בעצמו מי מציג גישה יותר משכנעת.
נתי הוא מנהל המטה של "תנועה ישראלית". הוא יזם, פעיל חברתי ומומחה לאסטרטגיה עסקית. בעברו ניהל את תחום הפיתוח העסקי של חברת Fiverr, והיה אחד ממייסדי הסטארט-אפ Legally שהנגיש שירותים משפטיים לציבור הרחב. נתי שימש מנכ"ל מפלגת "ישר" שהתמודדה בבחירות לכנסת ה-21, והוא חלק מתנועת ״ישראל 2050״, הפועלת לשיפור המציאות החברתית-כלכלית בישראל ע"י חיזוק המעורבות והאחריות האזרחית במערכת הדמוקרטית.
בשיחתנו דיברנו על "תנועה ישראלית" - הסיבות להקמתה, מה מטרותיה, מה ההישגים בשטח שפעיליה כבר יכולים לזקוף לעצמם, ומה השלבים שנותרו על מנת לסיים את הקמת מדינת ישראל, לא פחות.
בפרק הזה אני מציג את חלק ב' של השיחה שלי עם ערן ניסן, סמנכ"ל תנועת "מחזקים", והוא עוסק במתח שבין שמאל וימין כלכלי. את חלק א' של השיחה, על הנושא המדיני, תמצאו בפרק הקודם.
בחלק הזה ערן ואני דיברנו על ההבדלים בגישה הכלכלית שלנו, בתור שני אנשי שמאל מדיני, כאשר אני לוקח את הצד של הימין הכלכלי. התמקדנו בעיקר בתחום של מערכת החינוך - ציבורית אל מול פרטית, שיטת הוואוצ'רים, וכל הדברים הטובים האלה.
הפניות:
ערן הוא בראש ובראשונה פעיל שלום. הוא בן 30, גר ביפו, ומשמש כיום כסמנכ"ל תנועת 'מחזקים' - פלטפורמת הדיגיטל החזקה ביותר בשמאל הישראלי.
השיחה שלי עם ערן נמשכה כמעט שלוש שעות, אז פיצלתי אותה לשני חלקים. בחלק זה, על הנושא המדיני, דיברנו על תנועת "מחזקים", על היוזמה לצמצום הסכסוך והבעיה האפשרית שבבסיס הגישה שלה. על יוזמת ז'נבה, על הסימטריה או חוסר הסימטריה בסכסוך הישראלי פלסטיני, ועל תהליך הדה לגיטימציה של פתרון שתי המדינות משני צידי הקשת הפוליטית.
רן הוא חבר יקר, מחוג המשפחה המורחב, ואחד האנשים הראשונים בארץ שיצא לי לדבר איתם על פודקאסטים - תמיד יש לו המלצות מצוינות. מעבר לכך, רן הוא אחד האנשים המעניינים שיצא לי לפגוש, כפי שתיווכחו בפרק הזה.
רן מספר לנו על המסעות השונים בחייו, ובפרט ניסיונותיו עם סוגים שונים של מדיטציה, סוגים שונים של סמים משני תודעה, ועל הקשר שיש בין השניים.
יאיר הוא מייסד ושותף ב-"יוזמה לצמצום הסכסוך", עמותה שקמה עם מטרה לצמצם את הסכסוך הישראלי-פלסטיני באמצעות קידום צעדי מדיניות מדודים ומצטברים. היוזמה גם שואפת לבנות מחדש את השיח בין הימין והשמאל בחברה הישראלית המקוטבת.
מעבר לפעילותו בעמותה, יאיר הוא סטודנט למדעי המדינה ותקשורת ונציג אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית.
הפרק הזה מוקדש כולו ליוזמה לצמצום הסכסוך. יאיר מספר לנו על היוזמה - איך היא התחילה, למה צריך אותה, מה המטרות שלה, ואיך חבריה מתכננים לקדם את הצעדים שיובילו למטרות האלה.
אם אהבתם את הרעיון, עקבו אחרי העמוד של היוזמה לצמצום הסכסוך או שתירשמו לניוזלטר, ובבקשה תשקלו לתמוך ביוזמה עם דמי חברות חודשיים. ואם פחות אהבתם, יאיר וחבריו מאוד ישמחו לשמוע למה; אנחנו גם מדברים על כל זה בפרק.
אורי פינק הוא היוצר של סדרת הקומיקס "זבנג" שהיתה להיט בתקופתי, ועדיין ממשיכה לצאת היום, גם במעריב לנוער וגם כירחון עצמאי.
מעבר לזה, אורי יוצר את הקריקטורה היומית בעיתון מעריב, וזה דבר שסביבו ולקראתו הצלחנו לגעת בהמון נושאים מעניינים.
דיברנו על פוליטיקה בקומיקס, על הביזור שיש היום בתחומי העניין של בני הנוער ושל כולם, וגם שמענו את התפיסה של אורי לגבי המצב המדיני והקיטוב בין שמאל לימין. דיברנו על תהליך היצירה של הקריקטורה היומית, נגענו קצת בפוליטיקה האמריקאית, וגם קצת על מה שאורי אוהב לקרוא לו "קפיטליזם חזירי".
אתם מוזמנים לעקוב אחרי אורי בפייסבוק כדי לראות את הקריקטורות היומיות שלו, ואם יש לכם ילדים בגיל העשֹרה או שנתקפתם בנוסטלגיה בעקבות הפרק הזה, תשקלו לעשות מנוי לעיתון זבנג.
זיו הוא מוסיקאי - יוצר, מנגן, מקליט - הכל. הוא אפילו הוציא ממש לאחרונה אלבום קצר ומקסים, אבל לא על זה נפגשנו לשוחח. את זיו אני מכיר כבר שנים רבות דרך כל מיני חברים, ובכל פעם נתקל בו בהקשר אחר. לאחרונה יצא לי להתקל בו בקבוצות הליברליות השונות בפייסבוק - חופש לכולנו, התנועה הליברלית החדשה וכו', והפוסטים שלו תמיד עוררו עניין ואיתגרו בעיקר את הצד השמרני של הקבוצות האלו. אז תהיתי לעצמי - איך זיו בעצם מגדיר את עצמו? לקראת הסגר השני של הקורונה, זיו כתב פוסט מאוד נחרץ כנגד הסגר, בו הצהיר שהוא לא מתכוון לציית לו, וזאת היתה הפעם הראשונה שקראתי משהו נגד הסגר שהצליח במידה רבה לשנות את דעתי. אז הזמנתי את זיו לשיחה פתוחה על הנושא הזה, ובעצם גם על כל הנושאים שעל סדר היום הישראלי.
בלב ליבו של הדיון הזה נמצאים רעיונות ליברליים שמגיעים, לשם שינוי, מצד שמאל של המפה הפוליטית. דיברנו על הבעיה הפלסטינית, ועל סתירות אפשריות בגישה הליברלית בקשר לזה, על ההגדרה של ישראל כמדינה יהודית ועל הגירה באופן כללי. דיברנו על "ערכים אוניברסליים", ועל הבעיה שאני תמיד מזכיר בשיחות האלה - של זכויות ילדים וקטינים בעולם ליברלי, וכן על הביצה-והתרנגולת של חוקים אל מול מוסכמות חברתיות. וכמובן כמובן, שהגענו בסוף גם לנושאי קורונה וסגרים.
בסוף הפרק - קטע קצר מתוך אלבומו החדש של זיו.
לפני כשנה דיברתי עם שחר לראשונה, וחפרנו בעומק ההבדלים ביננו, ששמים אותי על צד שמאל ואותו על צד ימין של המפה הפוליטית בארץ.
הפעם הצטרף אלינו גם זוהר, והשיחה שלנו התמקדה בשני נושאים כלליים. הראשון שייך לתחום שאני קורא לו "גבולות הגזרה של הליברליזם", משמע איפה עובר הגבול בין חירויות הפרט לזכויות בסיסיות אחרות של אזרחים. הנושא השני הוא מערכת המשפט, הקונפליקטים שלה עם הרשויות האחרות, ועל הפרדת רשויות בכלל. שחר וזוהר בקיאים הרבה יותר ממני בהיסטוריה וכן באקטואליה סביב הנושא הזה, וזה בהחלט ניכר בחלק הזה של השיחה. אם יש לכם המלצה על מקור בר סמכא שאני יכול לראיין בנושא אשמח לשמוע על כך. כפי שנציין במהלך הפרק, בפודאקסט "משחק מילים" יש כמה פרקים שעוסקים במערכת המשפט, מכמה זוויות שונות, אז מי שמעוניין להרחיב בנושא מאוד מומלץ לשמוע את הפרקים האלו.
לפני מספר חודשים דני הקים את הפודקאסט "מה עושים?" שמארח מומחים מסוגים שונים ומנסה לענות יחד איתם על שאלות פשוטות אך עמוקות כמו "מה לעשות עם החיים האלה?" ו-"איך לחיות את החיים בצורה הטובה ביותר?".
דני ואני דיברנו על הסיבות שהניעו כל אחד מאיתנו להקים פודקאסט, על הקושי בהקשבה אמיתית ועל האתגרים בלייצר שיחה טובה. דיברנו על תעשיית העזרה העצמית (באנגלית self-help) - על הטוב והרע שבה; על יזמות, הכוונה בחיים, פסיכולוגיה חיובית, ועל מימוש הפוטנציאל האישי הטמון בכל אחד.
משם עברנו לדבר על איכות הסביבה וההתחממות הגלובלית - האם יש צורך ואיך אפשר להוביל את העולם לפיתוח בר-קיימא?
אני מרגיש שהפרק הזה קצת החזיר את הפודקאסט למקורות שלו - שני אנשים שנהנים לדבר והשיחה בינהם זורמת, מדברים על נושאים חשובים ומעוררי מחשבה ומנסים לאתגר ולשנות את התפיסה אחד של השני. אני מקווה שתהנו להאזין לו כפי שאני נהנתי להקליט אותו.
תמיר הוא המפיק והמגיש של הפודקאסט הנפלא "על המשמעות". הוא עורך דין, פעיל חברתי ירושלמי, ומרצה במכינות קדם צבאיות.
בפודקאסט של תמיר הוא נוהג לנהל את הדיונים סביב ספר מסויים, אז אני הצעתי את "חזרה בלי תשובה" של מיכה גודמן. בספר הזה, שיצא בשנה שעברה, גודמן יורד לשורש הרעיונות שעומדים בעומקן של התפיסות של חילונים מצד אחד ושל דתיים מצד שני, ודן באפשרות לגשר ביניהן. חשבתי שזה יהיה רעיון טוב לדיון, כיוון שתמיר הוא דתי לאומי ואני בכלל אתאיסט, ומסתמן שצדקתי - היתה שיחה מרתקת ביותר, ובקושי התחלנו לגרד את הפוטנציאל של הדברים שיש לשנינו להגיד על הנושא הזה, וכן הנושאים שצצים סביבו באופן טבעי.
הפודקאסט של עמרי - "פילוסופיה בגובה העיניים" - עוסק בחיבור שבין פילוסופיה, מחשבות ותפישות עולם לבין חיי היומיום. עמרי הוא דוקטורנט לפילוסופיה פוליטית בישראל, תושב ירוחם, פעיל חברתי ואבא לתאומים. אם אתם מתחברים לצד היותר פילוסופי של הפודקאסט הזה, אני בהחלט ממליץ להוסיף את "פילוסופיה בגובה העיניים" לרשימה שלכם.
אז על מה דיברנו?
על חזרתה של המגפה לחיינו וההשלכות הפסיכולוגיות שלה, על האופי הייחודי של וירוס הקורונה והתפשטותו, והאופן שבו הדפוס המסתמן השפיע על היחס של אנשים כלפיו. דנו באחריות ההדדית והסולידריות החברתית בזמן משבר, ולבסוף, לאן הולכים החיים לאחר הקורונה? או לפחות - אחרי הגל הראשון.
רועי הוא חוקר עתידנות במרכז למחקר סייבר בינתחומי באוניברסיטת תל אביב, וחוקר בכיר באירגון X-Prize ששם למטרה לעודד פיתוחים טכנולוגיים בעלי תועלת לאנושות.
הוא כתב שני ספרים - "המדריך לעתיד", שראה אור ב-2013, ו"השולטים בעתיד: הון-שלטון, טכנולוגיה, תקווה", שראה אור ב-2017. "המדריך לעתיד" הוא גם שם הבלוג המאוד מוצלח שלו.
לצערי הרב בקושי יצא לנו לדבר על הספרים של רועי בשיחה הזאת, וזה עוול שנצטרך לתקן בעתיד, כי כידוע מותר לדבר רק על וירוס הקורונה בימים אלו. אבל אל תדאגו, בשיחה שלנו רועי מינף את נושא הוירוס להמון כיוונים ממש מרתקים על עתיד האנושות, כפי שהוא ממשיך לעשות בבלוג שלו. אז ברגע שתסיימו לשמוע את הפרק הזה רוצו ותעקבו אחרי רועי בפייסבוק או בטוויטר, שלא תפספסו את הפוסטים המופלאים שלו. הוא כבר פירסם כמה חדשים מאז שהקלטנו את הפרק.
בפרק הזה אני שוב מארח את טום קרגנבילד הנפלא מהעמוד "כלכלה קלה". טום מספר לנו על כל מיני השלכות כלכליות של וירוס הקורונה, בארץ ובעולם, וגם שופך אור על עוד המון נושאים אחרים שקשורים לוירוס. אם איכשהו אתם עוד לא עוקבים אחרי כלכלה קלה בפייסבוק, רוצו ועשו זאת עכשיו. כמו כל עסק טוב, טום מיהר להסתגל למצב ומעלה המון פוסטים חכמים שקשורים לכלכלה ולוירוס, ובחלקם נגענו כבר בפרק הזה.
אורן הוא פסיכולוג קליני, ומנהל "המרכז לאבהות", מקום ששם למטרה לייצר אפשרויות חדשות להתפתחות "אבהית", על ידי יצירת דיבור חדש בין אבות. הוא גם רכז אקדמאי של התכנית להכשרת מנחי גברים באוניברסיטת תל אביב.
אורן מספר לנו על "המרכז לאבהות", ומה הניע אותו להקים אותו. אנחנו מדברים על האתגרים העומדים בפני המשפחה הגרעינית המודרנית, ובפרט על האתגרים של אבות חדשים. דיברנו על ההבדל הבין-דורי בתפקיד ובמעורבות של אבות בגידול הילדים, ומה הגורמים להבדל הזה? דיברנו על כעס ואשמה שאבות רבים חווים לעיתים תכופות, על ההבדלים בין גידול בנים ובנות, ומתי ואיך הפך הילד להיות במרכז?
אם אתם רוצים ללמוד עוד על אורן, על המרכז לאבהות, או למצוא את מעגל הגברים הקרוב לביתכם, אני מצרף לינקים לפייסבוק של אורן והמרכז ואתם כמובן מוזמנים לעקוב או ליצור קשר.
פעמים רבות יצא לי לציין בפודקאסט הזה שאני מגדיר את עצמי כאתאיסט יהודי, אבל אף פעם לא ירדתי לעומק ההגדרה הזאת והסיבה לה. האמת היא שכבר הרבה זמן אני רוצה לשבת ולכתוב את מחשבותיי על הנושא באופן מסודר, ואני מקווה שיצא לי לעשות זאת ולפרסם כאן בקרוב. עד שזה יקרה - השיחה של היום נוגעת בדיוק בנושא הזה.
אז היום אני מדבר עם אילן ספקטור. אילן הוא היוצר של ערוץ היו-טיוב ועמוד הפייסבוק "האתאיסט המצוי", שדן בשאלות נפוצות וטיעונים נפוצים סביב אמונה וחוסר אמונה, כמובן מתוך נקודת המבט האתאיסטית, ובצורה מאוד מונגשת וברורה. בין הנושאים שעלו שם עד עכשיו יש את נטל ההוכחה, טיעון השען, ההימור של פסקל ועוד, אבל סרטון הפתיחה של הערוץ הוא מוצלח במיוחד, ואני ממש ממליץ להתחיל איתו. בסרטון הזה אילן וחברו בן פנו אל אנשים בקניון ושאלו אותם את השאלות הבאות: "האם אתה אדם מאמין?", "במה אתה מאמין?", "למה אתה מאמין (או לא מאמין)?" ו"מה זה אתאיזם?". ממש מרתק לשמוע את מגוון התשובות במדגם הקטן הזה, וזה הופך את הצורך בערוץ כזה לממש ברור.
אז על מה דיברתי עם אילן?
התחלנו בגורמים שהביאו אותו להקים את "האתאיסט המצוי", איך הוא הגיע להגדיר את עצמו כאתאיסט והאם יש בכלל חשיבות לזהות היהודית אצלו. נכנסנו קצת להגדרות של מה זה בעצם אתאיסט והבלבולים הרגילים שיש בנושא. בנוסף, בעולם ללא אל - האם יש חשיבות או יתרונות לשמר את היהדות, או מסורות שמקורן בדת באופן כללי? מהו מקור המוסר בכזה עולם? האם ניתן לייצר מסורת ארוכת שנים ללא אלמנט הקדושה?
בדיון הזה הזכרתי מספר פעמים שיחה ששמעתי בפודקאסט של אריק וויינשטיין עם הרב דיוויד וולפי. זו שיחה שהשפיעה עלי מאוד, גם כאתאיסט, גם כיהודי, והאמת שגם כמנחה של פודקאסט, אז אני אצרף קישור לשיחה ביוטיוב ואשמח אם תשמעו.
על הדרך, לכו לערוץ "האתאיסט המצוי" ותעשו subscribe. גם השיחה הזאת מצולמת בוידאו ותופיע שם.
רפאל הוא ליברל קלאסי, חובב מושבע של ג'ון לוק, והיה חבר ב-"מפלגה הליברלית החדשה". הוא פיזיקאי במקצועו, וב-2012 הוא חזר מארבע שנים בארה"ב, שם עשה פוסט דוקטורט באוניברסיטת פנסילבניה. כיום חבר סגל באוניבריסטת אריאל, שם הוא עוסק במחקר של ביו-אלקטרומגנטיות. בנוסף - יש לו תשעה ילדים!
מאז שהשיחה הזאת התקיימה, החליטה המפלגה שלא להגיש את רשימתה לכנסת ה-22. בכל אופן, עיקר הדיון היה יותר פילוסופי, על העמדות הפוליטיות והערכיות של רפאל, אז השיחה עדיין מאוד רלוונטית ומעניינת, ויש עידכון עם תגובתו לפרישה בסוף הפרק.
אנחנו דיברנו על ההבדל בין המפלגה הליברלית החדשה לגלגולה הקודם - מפלגת זהות, על נישואי חד מיניים, הפרדת דת ממדינה, משעלי עם ודמוקרטיה ישירה. בהמשך הקדשנו חלק נכבד מהשיחה להבדלים בדעות שלנו לגבי המצב המדיני, מה שהופך את הפרק הזה ל"להבין את הימין ג'" בעצם. המשכנו בדיון יותר עקרוני על תחום האחריות של המדינה, וגבולות המוסר של הליברליזם, וסיימנו בדיון קצר על הליגליזציה של קנאביס והמטרות שחברי מפלגתו היו רוצים לקדם.
יונית (שם בדוי) היא עובדת לשעבר בתעשיית המין, והיא אחת המנהלות של עמוד הפייסבוק הישראלי When She Works, שנותן במה לעובדות בתעשייה. היא גם מהמקימות של "ארגמן - ארגון נשים עובדות בישראל", מתנדבת קבועה בארגון ואחת ממנהלות העמוד שלו בפייסבוק.
מצטרף אלינו היום ידידנו מפרקים קודמים איתי קנדר, כצלע שלישית לשיחה.
יונית סיפרה לנו את הסיפור האישי שלה, ואז עברנו לדבר על החוקים החדשים נגד זנות בישראל, ההשלכות הצפויות שלהם, ועל היחס של המשטרה לעובדות המין. דיברנו על הקשר בין זנות לסחר בנשים, על הסטיגמה של זונות וצרכני זנות, איפה עובר הגבול של חופש הפרט, ועוד רעיונות שקשורים לנושא הרגיש והשנוי במחלוקת של תעשיית המין.
היה מרתק ביותר. אתם מוזמנים לעקוב אחרי העמוד When She Works בפייסבוק, ולקרוא בעצמכם את הסיפורים והוידויים המעניינים שעולים שם.
עידן הוא פעיל ואחד ממייסדי תנועת חופש לכולנו, הפועלת לקידום ערכי חופש הפרט והשוק החופשי בישראל. הוא כותב עצמאי של פוסטים ומאמרים על הנושאים האלו, הוא סטודנט לכלכלה והיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, וגם עובד ככלכלן במשרד ליעוץ אסטרטגי. כל זה, והוא רק בן 24.
אנחנו דיברנו על הגבולות המוסריים של הליברליזם. על שכר המינימום, על מערכות הבריאות והחינוך הממלכתיות, על זכויות ילדים במדינה בלי התערבות ממשלתית, וגם - האם לעיתים זה מוסרי לכפות ליבלרליזם על חברות אחרות?
היה לי מרתק מאוד, ואני בטוח שיהיה גם לכם. אם אתם עוד לא עוקבים אחרי עידן בפייסבוק, רוצו ועשו זאת עכשיו, ואם הפעילות שלו חשובה לכם, תשקלו לתרום לו בפטראון. אני אצרף לינקים להכל כמובן, וכן מקורות לכל מיני דוגמאות שעלו במהלך הפרק.
שי הוא האיש מאחורי העמוד והבלוג "רדיקל חופשי" - בלוג ספקני על מדע, טכנולוגיה ומדיניות.
הוא מנהל את מרכז ביו ירושלים, לפיתוח עסקי של תעשיית מדעי החיים בעיר. לפני כן הוא לקח חלק בתוכנית "ממשק" של האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה, אשר מציבה חוקרים ומדענים כיועצים מדעיים במשרדי המדינה. את הדוקטורט שלו בביולוגיה מולקולרית הוא קיבל ממכון ויצמן.
שי ואני דיברנו על המסלול שלו, עבודתו במשרד הכלכלה ובמרכז ביו ירושלים, על פעילותו בתחום ההסברה של הנדסה גנטית, ועל החשיבות של כל אלו. דיברנו על שניים מהרעיונות המקוריים ששי העלה לאחרונה בבלוג שלו: הראשון - על הקשרים בין האקדמיה לתעשיה, והיתרונות והחסרונות של העמקת הקשר הזה וטישטוש הגבול; והרעיון שני - לגבי אירגוני הסביבה לדורותיהם, על הבעיות בגישה הנוכחית שלהם, והצעה לגישה חדשה להתמודדות עם האתגרים הסביבתיים שעומדים בפנינו. לקינוח, דיברנו קצת על קנאביס וסרטן, כי למה לא?
אתם מוזמנים לעקוב אחרי "רדיקל חופשי" בפייסבוק, כדי להתעדכן בהגיגים של שי על הנושאים האלו ואחרים.
נושא הפרק הוא נושא לא פשוט - שינוי האקלים. הסיבה שהוא לא פשוט היא שיוני הוא מה שמכנים "ספקן אקלים", שמטיל ספק בכמות ההשפעה שיש לאנושות על האקלים, ועצם ההתארחות שלו פה בפודקאסט היא כנראה דבר שנוי במחלוקת. אז איך הגענו לפה? בסוף חודש מאי האחרון, פירסמו ניר חסון וצפריר רינת מאמר ב"הארץ" בשם "משבר האקלים הוא לא תיאוריה אלא מציאות. הנה ההוכחות". בתגובה למאמר הזה, יוני כתב מספר פוסטים בנושא, תחת ההאשטאג #איך_נהייתי_ספקן, בהם הוא מתאר ב-8 חלקים את הכשלים, לדבריו, במאמר של חסון ורינת, תוך צירוף של מקורות וגרפים. אנחנו מנהלים את השיחה הזאת יום אחרי דיבייט שיוני השתתף בו, מול פרופ׳ דני רבינוביץ׳, שבין השאר כיהן במגוון תפקידים ניהוליים בגרינפיס. בית עלמא, המקום שאירח את הדיבייט, קיבל לא מעט פניות בנוגע לעצם הקיום שלו, מאנשים שטוענים שאין לתת במה לדעות כמו של יוני. משווים אותו למתנגדי חיסונים ואפילו ל-flat earthers - אנשים שמאמינים שכדור הארץ שטוח. אני ויוני מדברים קצת על הנושא הזה בשיחה עצמה, אבל אני רוצה להסביר קצת מדוע אני חושב שמדובר בהשוואות שווא. בראש ובראשונה מה שמאפיין בעייני את ספקנותם של קבוצות כגון מתנגדי חיסונים ו-flat earthers הוא החשיבה הקונספירטיבית. מהשיחה שלי עם יוני, ומהקריאה של הפוסטים וכתבת התגובה שהוא כתב ב"הארץ", זה מאוד רחוק מאיפה שהוא נמצא. הוא לא מאמין שיש קונספירציה גדולה שמטרתה לגרום לכולנו להאמין במשהו לא נכון, וגם לא ממש מטיל ספק באמינותם של החוקרים השונים, אלא יותר קובל על הפרשנות של המספרים במחקרים השונים. מעל הכל, הוא פתוח לשיחה ולדיון מתורבתים, כפי שהוא הוכיח בדיבייט ובפרק הנוכחי. מעבר לנושא שינוי האקלים, יש לו המון דברים חכמים להגיד על אנרגיה חלופית, על נושאים אחרים של איכות הסביבה ועל הכלכלה העולמית. אני מצידי השתדלתי לאתגר את יוני כמה שהצלחתי על נושא שינוי האקלים. חקרתי את הנושא והבאתי מספר נקודות שעוד לא ראיתי שאיתגרו אותו מולן, בטח שלא בדיבייט.
אז מאזינים יקרים, אם אתם חושבים שטעיתי, שהייתי עדין מידי, או אם אתם רוצים להציע אורח שיביא את הצד השני של הסיפור הזה, זה הזמן שלכם - תכתבו לי בפייסבוק, תגיבו, אני אשמח לשמוע מה יש לכם להגיד. עד אז, אני מקווה שתהנו מהשיחה שלי עם יוני, אני יודע שלי היה כיף מאוד.
עורב כיהן כיועץ במשרד ראש הממשלה תחת ממשלת נתניהו השנייה, ועובד כיום כסמנכ"ל שיווק בתעשיית ההיי-טק. הוא המחבר של הספר "איך להביס את שלטון הימין - המדריך לתעמולה הביטחוניסטית" שיצא לאור לפני מספר ימים. בקצרה, הספר מציג את הסטגנציה שבפוליטיקה הישראלית, ובפרט של מחנה השמאל, בתור בעיה שיווקית, ומציע פיתרון מאוד מעניין, בו אני ועורב דנים בפרק הזה. בתור חבר של המחבר, אני זכיתי לקרוא את הספר טרם צאתו לאור, וחיכיתי בסבלנות לרגע הנכון לקיים את הראיון הזה. הספר הזה מתאים לכל מי שהתייאש מהמצב המדיני בארץ, והתחיל לאבד את התקווה לשינוי; למי שרואה את עצמו כימין של ביטחון, ופחות של ארץ ישראל השלמה, או מי שרואה את עצמו כשמאל של פיתרון מדיני, ופחות של בצלם ושוברים שתיקה.
שחר ואחיו זהר התחילו את הפודקאסט "משחק מילים" לפני כחצי שנה עם מטרות מאוד דומות לשלי, ואני רואה אותו כמעין אח תאום ל-"דיוני שכל". החלטנו להקליט פרק משותף, שמשוחרר אצל שנינו במקביל, כדי לחפור לעומק הדברים ולהבין איפה אנחנו רואים דברים אחרת. העלנו הרבה מאוד נושאים אפשריים לשיחה, אבל בסוף הקדשנו כמעט את כל הפרק לשאלה שהיא כנראה המעניינת ביותר - מה שם אותי בצד שמאל ואת שחר בצד ימין של המפה הפוליטית. השיחה היתה מעניינת וארוכה, ולמדתי כמה דברים חדשים, שזה הכי חשוב. אני אשמח מאוד כמובן אם תוסיפו את "משחק מילים" באפליקציית הפודקאסטים האהובה עליכם, אני כבר מעריץ מושבע.
בפרק הזה איתי ואני מדברים על אנרכיזם - על ההגדרה של הגישה הפילוסופית הזאת, ועל המשמעויות שלה מבחינה פוליטית, חברתית, סביבתית ועוד.
למי שעוד לא מכיר, איתי הוא חבר ותיק וטוב שלי, שאיתו הקלטתי את שני הפרקים הראשונים של הפודקאסט הזה. איתי הוא עו"ס, וממנהלי המיזם "דיאלוג פתוח ישראל", ששם למטרה להביא לארץ גישה טיפולית חדשנית בתחום בריאות הנפש. הזכרנו את הנושא הזה בקצרה בשיחה, ואני אצרף קישורים למי שרוצה לשמוע עוד (בכלל אני ממליץ לעיין בקישורים הפעם, יש כמה מעניינים).
במהלך הדיון ניסיתי לאתגר את איתי כמה שיותר לגבי הדעות שלו, ואני חושב שיצאה שיחה מרתקת במיוחד. אני אשמח מאוד לשמוע את דעתכם על פרקים מהסוג הזה.
תמי היא מדריכה חינוכית, ומלווה צוותים חינוכיים במסגרות לגיל הרך.
היא התחילה את דרכה בכלל בלימודי תואר ראשון להיסטוריה של עם ישראל, אבל עברה הסבת אקדמאים לתואר ראשון בחינוך בסמינר הקיבוצים. אחרי הרבה שנים כגננת במשרד החינוך, למדה תמי הנחיית קבוצות הורים, דבר שפתח אותה לתחום ההדרכה. לפני מספר שנים היא השלימה את מסלולה האקדמי עם תואר שני בהתפתחות הילד בבר אילן.
כיום, מעבר להדרכת צוותים חינוכיים, תמי מדריכה סטודנטיות בפרקטיקום בבר אילן, והיא גם חלק מתוכנית "מסגרות תחילה" - יוזמה שמטרתה להטמיע סטנדרט של הדרכה ופיקוח במעונות היום.
תמי ואני דיברנו על הניסיון להטמיע הדרכה במסגרות חינוכיות לגיל הרך, על מטרות ההדרכה, ועל הפיקוח (או יותר נכון חוסר הפיקוח) במסגרות האלו. דיברנו על ההבדל בין הורות לבין טיפול מקצועי בפעוטות, על האתגרים שיש בטיפול במספר רב של ילדים והשחיקה שכרוכה בכך. בנוסף, תמי סיפרה על שיטת מעגלים מקבילים, על ויסות בשניים, ונתנה דוגמאות לטיפול מיטיב בפעוטות.
זהו פרק מאוד חשוב להורים צעירים, ולכל מי שעוסק בגיל הרך, ואני מקווה ששאר המאזינים גם ימצאו בו עניין וילמדו משהו חדש.
כיפאח נולדה וגדלה בכפר פרדיס ליד זכרון יעקב. היא בוגרת אוניברסיטת תל אביב ובעלת תואר ראשון בריפוי בעיסוק. כיפאח חזרה לאחרונה משהות בפראג, שם היא גרה מעל שלוש שנים, ולמדה גם לתואר שני במגדר. היא פמיניסטית מושבעת ומעידה על עצמה שהיא לא נעה עם הזרם, אלא הולכת בדרכה גם אם המחיר כבד.
לפני מספר שנים הפכה כיפאח מאוכלת-כל לטבעונית. בשיחה ביננו היא סיפרה לי על המעבר לטבעונות, וכיצד מעבר זה הכניס לה עניין מחודש בתחביב הבישול, ואיתגר אותה להפוך מאכלים מהמטבח הערבי לטבעוניים. היא סיפרה על הספר שלה - מטבח של שלום, אשר מודפס בעברית לצד ערבית. כיפאח גם כותבת שירה, וחלק משיריה אף פורסמו בעיתון "הארץ". היא מספרת על אהבתה הגדולה לתחום, ועל ספר השירה שלה אשר לא ראה אור. בהמשך דיברנו על החיים שלה בארץ כערביה, ועל המעבר והחזרה מפראג, ואפילו דיברנו והתווכחנו קצת על פמיניזם והגדרותיו.
היה לי כיף מאוד לדבר עם כיפאח. אני ממליץ לכם לחפש ולעקוב אחריה בפייסבוק. את הפוסטים שלה היא נוהגת לתבל באירוניה ובעוקצנות ולעיתים אף בהומור שחור - מאוד מרענן ומעניין לקרוא.
עמרי הוא מדען נתונים - data scientist - כמוני, אבל את דרכו הוא התחיל בכלל כפיסיקאי. היום יש לו בלוג במדור ההייטק של "דה מרקר" בשם "מבוסס נתונים", שם הוא מנסה להנגיש את תחום מדע הנתונים לאוכלוסיה הכללית.
דיברנו על התפתחות התחום של מדע הנתונים בארץ ובעולם, על הנושאים בהם הוא עוסק בבלוג, ועל מסקנות מניתוח של נתוני הבחירות האחרונות. בהמשך עברנו לדבר על תופעת ה-"הייפ" וההגזמות בתחום האינטיליגנציה המלאכותית, על אוטומציה של מקצועות, וכן על הסכנה הפוטנציאלית של טכנולוגיות פורצות דרך.
טום הוא האיש מאחורי האתר ועמוד הפייסבוק "כלכלה קלה", בהם הוא שם לעצמו למטרה להנגיש נושאים כלכליים חשובים לקהל הרחב. את השכלתו בכלכלה הוא רכש באוניברסיטה הפתוחה.
בשיחתנו, דיברנו על הקשר החשוב בין כלכלה לחינוך, איך עושים את זה במדינות אחרות בעולם, ואיפה עומדת ישראל. הרשנו לעצמנו, כמתבקש, לגלוש בנדיבות לפוליטיקה ולנושאים קשורים. לבסוף, לבקשתי טום גם נתן את דעתו על המפלגות השונות שמתמודדות בבחירות הקרובות לכנסת.
אסף הוא חרדי לשעבר, שמסע היציאה שלו בשאלה הוא מרתק, וניתן ללמוד ממנו המון, בין השאר על התרבות החרדית, היחס של המדינה אל החרדים, ועל האינטראקציות בין העולם החילוני לדתי.
היום אסף הוא מטפל רגשי בעזרת בע"ח לילדים ונוער. הוא למד בסמינר הקיבוצים, ולימד באוניברסיטה הפתוחה. כמו כן, הוא מילא בעבר תפקיד ניהולי בעמותת ה.ל.ל - האגודה ליוצאים לשאלה. הוא נשוי לשרון, ואב מסור לנתנאל, יהל ותלמה.
במקור תיכננתי לדבר עם אסף על עוד נושאים, אבל סיפור הדרך שעבר הוא כל כך עשיר ומלא בפרטים מעניינים, שבכך פחות או יותר הסתכמה השיחה שלנו. אני מקווה שתמצאו אותה מעניינת כמוני.
רונית היא עובדת סוציאלית ופעילה חברתית, יושבת ראש עמותת "לצדכם" - העמותה למען הגברים בישראל. את לימודיה עשתה באוניברסיטת חיפה, שם בנוסף לדוקטורט בעבודה סוציאלית, עשתה גם תואר שני בחינוך. כיום היא מלמדת באוניברסיטת חיפה ובמכללת ספיר. יש לה קליניקה פרטית, והיא אמא לשני ילדים בוגרים.
לאחרונה שובצה במקום הרביעי במפלגת "זהות" לבחירות הקרובות, לאחר שהגיעה למקום השני בפריימריז הפתוחים של המפלגה.
בשיחתנו, רונית סיפרה לי על הקמת עמותת "לצדכם", על חוסר התמיכה של המדינה בעמותה, על המאבק בחוסר הידע של הציבור בנושא האלימות במשפחה, וההטיה המגדרית של מערכת החוק. בהקשר הזה, דיברנו גם על המניעים שהביאו אותה להצטרף למפלגת "זהות".
אורי הוא הוא חוקר אורח בטכניון בתחום הכלכלה ההתנהגותית. הוא התחיל את דרכו האקדמית עם שני תארים ראשונים בכלכלה ובהנדסת תעשיה וניהול, ולאחר ניסיון קצר להשתלב בתעשיה, חזר ועשה תואר שני בכלכלה התנהגותית בטכניון, בהנחייתו של פרופסור עידו ערב. אורי התאהב בתחום המחקר הזה, והחליט להמשיך באקדמיה ולעשות דוקטורט. לאחרונה הוא סיים פוסט-דוקטורט אצל פרופסור דן אריאלי, באוניברסיטת דיוק שבצפון קרוליינה.
לאורך שנותיו באקדמיה אורי תיכנן והוציא לפועל מחקרים רבים בתחום הכלכלה ההתנהגותית, עליהם הוא מספר בפרק הזה. התחלנו את השיחה עם רקע, היסטוריה והגדרת התחום של כלכלה התנהגותית, ותת התחום הספציפי של תיכון מנגנונים, בו אורי מתמקד. משם עברנו לסיפור על מחקרים מרתקים, בהם ניסו לחזות התנהגות כלכלית של אנשים. בהמשך השיחה אורי סיפר לי על פרויקטים שהוא מבצע עבור משרד האוצר, בניהולו של דן אריאלי, ביניהם תוכניות להפחתת העומס בכבישים, הפחתת השימוש בכסף מזומן ועוד. לסיום, נשמע על תגליות חדשות ומפתיעות לגבי קבלת החלטות של שופטים, וגם של רווקים ורווקות בערבי ספיד דייטינג.
עמית הוא עו"ד ונוטריון. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת ת"א, והוסמך בשנת 2004. כבר ב-2005 פתח משרד עצמאי, שכיום מונה שני שותפים וארבעה עורכי דין. משרדו מתמחה בנדל"ן על כל רבדיו, וכן בליווי חברות מכל התחומים.
בשיחתנו דיברנו בעיקר על תחום המומחיות של עמית - הנדל"ן בארץ. בעקבות משבר הדיור ויוקר המחיה, אני מוצא שיש ערך בהכרת הצד המשפטי של הנושא הזה, בעיקר עבור זוגות צעירים שהם חסרי ניסיון בתחום. נגענו גם בנושא הצפת המקצוע של עורכי הדין בארץ, יתרונותיו וחסרונותיו של המשפט האזרחי, ואיך כל אלו משפיעים על האזרח הקטן שמנסה לנווט את דרכו בנבכי מערכת המשפט הישראלית.
הפרק הזה הוא הראשון בסדרה של מספר פרקים שאני מתכנן, תחת הכותרת "להבין את הימין". הסדרה תיגע באחד הנושאים הרגישים בהוויה הישראלית - המתח בין השמאל לבין הימין. התחושה שלי היא שבשנים האחרונות, וזה תקף לרוב העולם, השיוך הפוליטי/מפלגתי (באנגלית "partisanship") הופך להיות חלק משמעותי יותר ויותר בחיים של אנשים. נראה שאנשים מאמצים את הדעות שלהם לגבי מגוון נושאים לפי אותו שיוך שבטי, על אף שמדובר לעיתים בנושאים בלתי קשורים רעיונית ביניהם, וללא זיקה עקרונית לאותו מחנה פוליטי. במילים אחרות, השיוך הפוליטי קובע את הדעה של האדם, במקום שהאדם יגבש דעה ויימפה את עצמו לפיה בפוליטיקה. התופעה קיימת גם בשמאל וגם בימין כמובן. בעיני, אחת המטרות הנעלות היא לנסות לנהל דיון על הנושא הזה, אולי יותר מכל נושא אחר בארץ; לנסות להבין את הצד השני לעומק ולמצוא מכנה משותף, כי הקו הדמיוני הזה בין שמאל וימין הולך ומשסע את החברה הישראלית.
האורח שלי היום הוא איל קירשנר. איל הוא בן 34, בעל תואר בכימיה והנדסה כימית, אך כיום עוסק במסחר בבורסה. הוא נולד בפתח תקווה, גר מספר שנים בארה"ב עם משפחתו, ואת שאר ילדותו בילה באשקלון. כיום הוא מתגורר בת"א. איל מגדיר את עצמו כאיש ימין, גם מדיני וגם כלכלי, בעוד שאני מגדיר את עצמי כאיש שמאל, לפחות בתחום המדיני, וזה התחום בו בחרנו להתמקד בשיחה הזאת. הרשינו לעצמנו קצת לגלוש גם לנושאים אחרים כמובן, ואני מרגיש שהיתה שיחה טובה, מעניינת ועם לא מעט מכנה משותף. אשמח לשמוע את דעתכם, וכן לקבל המלצות לאורחים נוספים לסדרה.
ד"ר מוטי גיגי הוא ראש המחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר שבשדרות.
מוטי נולד, גדל והתחנך בשדרות. הוא למד אלקטרוניקה ומחשבים בתיכון, ובתחילת שירותו הצבאי למד לקורס טכנאי אלקטרוניקה בחיפה, שם למד את מערכת ה"טריגו" של חיל האוויר, והעביר את שירותו הסדיר והקבע בבסיס עובדה ליד אילת. לאחר הצבא, מוטי בילה 8 חודשים בחברת קומברס, ואז החליט לנטוש את עולם ההי טק וטס להודו לחצי שנה.
אחרי הודו הוא התחיל תואר ראשון במדעי ההתנהגות וכלכלה במכללת ספיר. על הצד, הוא לימד מדעים בבתי ספר יסודיים בסביבה, והתחיל להיכנס לעולם החברתי. הוא שימש רכז פרח ויו"ר אגודת הסטודנטים בספיר, ועם כל זה סיים תואר ראשון בהצטיינות. תואר שני בסוציולוגיה הוא התחיל בבאר שבע וסיים בתל אביב, ובמקביל לכך, למד והוציא תעודת הוראה במכון מנדל למנהיגות חינוכית בירושלים.
את לימודי הדוקטורט עשה מוטי באוניברסיטת בן גוריון. במקביל לעבודת הדוקטורט כיהן כשבע שנים בתור יו״ר ארגון הסגל האקדמי בספיר, וחבר במועצה המתאמת של ארגוני הסגל הבכיר במכללות. עבודת הדוקטורט שלו, בנושא היחסים בין עיירות פיתוח לקיבוצים לאורך השנים, היתה פורצת דרך וזכתה בשבחים רבים. לאחר מכן עשה פוסט דוקטורט באוניברסיטת ניו יורק, ולבסוף חזר לארץ וקיבל את משרתו הנוכחית בספיר.
הוא נשוי לקרני, ואב לשלושה.
מוטי ואני פתחנו את השיחה ביננו בדיבור על עבודת הדוקטורט שלו, ומשם התפזרנו לשלל נושאים הנעים סביב מאבקים חברתיים, המתח שבין אשכנזים למזרחים, ההבדל בין מרכז לפריפריה ועוד. נותר לנו עוד המון על מה לדבר, ואני מקווה לארח אותו פה שוב ביום מן הימים.
אמיר הוא רופא, ראומטולוג. הוא למד רפואה באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע, ואת הסטאז' וההתמחות ברפואה פנימית הוא עשה בבית החולים בילינסון. בהמשך עבר עם משפחתו לקיבוץ בגליל, והמשיך את הכשרתו עם תת-התמחות בראומטולוגיה בבית חולים העמק, שם הוא עובד היום כמומחה צעיר. את שירותו הצבאי סיים אמיר כקצין בשריון, וכיום הוא משרת במילואים כרופא קצין ביחידה קרבית. בנוסף לכל זה, הוא לומד לתואר שני בפילוסופיה באוניברסיטה הפתוחה.
בשיחה ביננו, אמיר ואני דיברנו על הקשר בין רפואה לפילוסופיה, גירדנו את השטח בנושא המרתק של מחשבה ביולוגית, וסיימנו בדיון על מצב הרפואה בישראל.
אביחי הוא בעל תואר ראשון במדעי הים מהמרכז האקדמי רופין. לימודיו לתואר קירבו אותו לנושא האקולוגיה בישראל, והקנו לו כלים להבנת הנושא לעומקו. כיום הוא לומד ברופין לתואר שני מחקרי, והמחקר שלו עוסק בגנטיקה של קיפודי ים.
אביחי היה קצין שני בצי הסוחר, ובמהלך 7 שנותיו בצי הפליג באוניות מכל מיני סוגים. כגילוי נאות, הוא ביקש לציין שעבד שנתיים בכלי שייט אשר נתן שירותים לאסדת הגז תמר. כיום הוא עובד בחברת ספנות בחיפה.
בשיחה ביננו דנו בבניה של אסדת לוויתן, ובמחאה המלווה אותה; דיברנו על אנרגיה חלופית, והיתרונות והחסרונות של הטכנולוגיות השונות; ולבסוף, נגענו קצת בשאלה "איך להיות אזרח אקולוגי בישראל?"
נעם מנהל מרכז קהילתי בתל אביב, והוא עובד בעירייה כבר 6 שנים. טרם נכנס לתפקיד הזה, הוא מילא מגוון תפקידים אחרים בעירייה, בין השאר ביחידת הצעירים ובצוות החדשנות. לפני הזירה המקומית, הוא היה פעיל בזירה הפוליטית, כיועץ פרלמנטרי של חברת הכנסת עינת וילף, ולאחר מכן כיועץ לסתיו שפיר, כשרק נכנסה לפוליטיקה. לתואר הראשון, במדעי המדינה והיסטוריה של המזרח התיכון, הוא למד באוניברסיטת תל אביב, ולתואר השני, בתכנון ערים, למד באוניברסיטה העברית בירושלים.
נעם הוא בן זוג לעמית ואבא לשירה בת ה-3 חודשים. מעבר לכך, הוא חבר ותיק ויקר.
בשיחתנו נגענו בהרבה נושאים, רובם סביב החוקים וההחלטות שהתקבלו בשבוע שקדם לפגרת הקיץ של הכנסת. זהו הפרק הפוליטי האמיתי הראשון של דיוני שכל, ואני מקווה שתמצאו בו עניין ותועלת.
נועה התחילה את דרכה בלימודי קולנוע וטלויזיה, ועסקה בזה במשך מספר שנים. מעט לאחר שהפכה לאמא, אובחן בנה הבכור עם תסמונת על הספקטרום האוטיסטי. נועה עברה ללמוד חינוך והתפתחות בגיל הרך באוניברסיטת חיפה, ומשם המשיכה להתמקצעות כמורה לחינוך מיוחד. לצד תהליך ההכשרה הזה, היא עובדת כמורה להוראה מתקנת במרכז לטיפול בליקויי למידה ע"ש רות פרנקל בחיפה. בשיחה בינינו, ביקשה נועה לתאר את המפגש האישי שלה עם מחקר התפתחותי ואת ההשפעה שהיתה לו על תפיסת עולמה ועל חייה. היא תספר לנו על תאוריות של חינוך והתפתחות, איך מגיעים מתאוריה לפרקטיקה, על מצב החינוך המיוחד בישראל, ואפילו תיתן קצת טיפים להורים לבחירת מסגרת חינוכית לילדיהם הצעירים.
